החלטה בתיק עמ"ת 19979-10-11

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בקריות אשר ניתנה ביום 21.9.11 ע"י השופט ד"ר מ. ארגמן, ס.נ., בתיק מ"ת 17463-09-11 ולפיה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים בתיק הפלילי 17430-09-11.

הערר מופנה כנגד ההחלטה דנן.

העורר הובא לדין בגין עבירה של פריצה לרכב בכוונה לגנוב לפי סעיף 413 ו' סיפא לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: " החוק") ועבירה של גניבה בגין סעיף 384 לחוק.

בעובדות כתב האישום נטען, כי ביום 6.9.11, בשעה 17:30, במרכז ביג ברגבה, גנב העורר רכוש מחנות "סופר פארם" (להלן: " החנות"), בכך שנטל ונשא שני בשמים מסוג זיפו לגבר ואושיאו לאישה. בשווי כולל של 843.90 ש"ח, ללא הסכמת הבעלים, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב בכך שהטמין את הרכוש בשני כיסי מכנסיו, עבר את קו הקופות מבלי לשלם תמורת הרכוש כשהוא מתכוון לשלול אותו רכוש שלילת קבע מבעליו.

בהגיע העורר ליד גלאי המתכות של החנות שמאחורי קו הקופות ובסמוך לדלת היציאה מהחנות החל הגלאי לצפצף ואז חזר העורר על עקבותיו, הוציא בושם אחד נשוא הרכוש מכיס מכנסיו, הניחו על הדלפק של הקופה וביקש לצאת שוב מהחנות ואז נפל מכיס מכנסיו בקבוק הבושם השני והוא נמלט מהחנות.

עוד נטען בכתב האישום, כי סמוך לשעה 18:20, התפרץ העורר לרכב מסוג טנדר איסוזו שחנה בסמוך ל- "משתלה בכיכר" והשייך למוריס אביטבול, בכך שדחף את החלון הימני הקדמי כלפי מטה הוציא את גומי החלון מהמקום ופתח את דלת הרכב הימנית קדמית נכנס לתוך הרכב וחיטט בתוכו בכוונה לגנוב.

בשלב זה פעלה אזעקת הרכב, הבעלים הגיע למקום ומצא את העורר בתוך הרכב שהופרע מלהמשיך ולסיים את מלאכתו ומלבצע את זממו.

בעניינו של העורר קיים בית משפט השלום מספר ישיבות ולאחר שעיין בחומר החקירה קבע כי קיימות ראיות לכאורה ובהתחשב בעברו הפלילי מצא כי קיימת גם כן עילת מעצר של מסוכנות.

בית משפט השלום אפשר לעורר להציג חלופת מעצר אך העורר לא עשה כן ובנסיבות אלה הורה בית משפט על מעצרו עד תום ההליכים.

העורר ויתר על ייצוג ע"י סנגור וטען לעצמו הן בפני בית משפט השלום והן בפניי.

העורר העלה טענות שונות ביחס לראיות הקיימות בתיק והביע תמיהה מדוע התעודות הרפואיות שניתנו לו לא היו בתיק, כאשר מתעודות אלו עולה כי הוא הותקף בעת שנמצא בתוך הרכב אותו פרץ וממנו ניסה לגנוב.  כמו כן, הביע טרוניה ביחס לפעילות גורמי החקירה ולכך שלא גבו עדויות מעדים מסויימים ולא מצאו לנכון לבדוק אם קיימות מצלמות אבטחה במתחם הסמוך למקום בו חנה הרכב אותו פרץ.

העורר ביקש לקבל את הערר ולהורות לשחררו ללא תנאים מגבילים.

ב"כ המשיבה הפנה לחומר הראיות ולעדויות הקיימות נגד העורר. לטעמו קיימות ראיות שיש בהן את הפוטנציאל הדרוש להביא להרשעת העורר בעבירות שיוחסו לו ולכן אין כל ממש בטענות העורר להעדרן של ראיות לכאורה.

עוד טען ב"כ המשיבה כי עברו של העורר מכביד ומכאן ניתן ללמוד על מסוכנותו כך שאין להתערב בהחלטת בית משפט השלום ומשלא הוצעה חלופה לא היה מקום לבחון שחרורו של העורר וצדק בית משפט השלום כשהורה על מעצרו עד תום ההליכים. 

במסגרת הדיון בפניי ביקש העורר לאפשר לסנגור מטעם הסנגוריה הציבורית שאת שמו הזכיר במסגרת הדיון להיפגש איתו כדי שיוכל להתייעץ איתו ולבחון את אופן המשך ניהול ההליך.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בהחלטות בית משפט השלום, בחומר הראיות בעברו הפלילי של העורר ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערר.

נגד העורר קיימות ראיות  לכאורה שיש בהן פוטנציאל להביא להרשעת העורר בעבירות שיוחסו לו, לו ראיות אלו יתקבלו  על דעת בית המשפט שישמע את העדים. מדובר בראיות שמהן עולה כי העורר  נתפס כשהוא נמצא בתוך הרכב אליו נכנס שלא בהסכמת הבעלים וכפי שתואר בכתב האישום.

אף העורר טוען כי הוא הותקף ע"י בעל הרכב ובניו ובענין זה הציג תיעוד רפואי, שלטענתו החבלות נגרמו לו ע"י  אותם אנשים.

זאת ועוד, ביחס לגניבה מחנות הסופר פארם קיימות ראיות טובות שיש בהן כדי לבסס את העבירות שיוחסו לעורר מכאן שאין כל ממש בטענת העורר להעדרן של ראיות לכאורה.